כשהוקמה עלמ"א הצהרנו בגלוי כבר בכנס היסוד כי הממסד אינו יכול לשאת לבדו בעול הכבד של הענקת משאבים לעולם התרבות והצירה התוסס ופורץ הגבולות , וכי התגייסות המגזר העסקי לתמיכה באמנויות היא טבעית ומתבקשת. משהוכחה משימתנו זו כאפשרית והאמנו בכוחנו, שאפנו לצרף את הממסד למערכת כגורם מתמרץ; ראינו בצד זה נקודת מפנה והבטחה אמיתית, ותלינו בו תקוות רבות.

אולם בפועל, לא נמצא מנהיג מן הממסד שהעז לקבל על עצמו אחריות וליישם את התוכנית שהבאנו לפתחו – כלומר לחולל מהפך אמיתי בתמיכת העסקים באמנות, בהשקעה סמלית מצד הממסד. המציאות הוכיחה כי הממסד אינו פנוי ואינו ערוך לשתף פעולה ברמה הזאת. בנקודה זו הפנמתי את העובדה כי מלאו ימיה של עלמ"א.